"לא חלומותיו של האדם הם אלה שמכשילים אותו". הכריז ל. רון האברד ב-1969. "זהו חוסר הידע-איך הנדרש כדי להפוך את החלומות האלה למציאות". מסיבה זו ומשום סיבה אחרת "אומות שלמות, שלא לדבר על פירמות מסחריות או קבוצות, העבירו עשרות שנים כשהן מתקדמות בשלומיאליות בתוך סערת מהומות".

אנחנו רואים את תוצאות העניין כל יום בכותרות: גרעונות איומים, מיסוי מכביד, עסקים כושלים ובארצות-הברית המשגשגת לבדה יש יותר מ-37 מיליון אנשים שחיים מתחת לקו העוני. אז כנראה שהיה יסוד לדבריו של ל. רון האברד כאשר הוא הסביר "מסתבר שאושרו של האדם ואריכות הימים של חברות עסקים ומדינות תלויים בידע-איך ארגוני".

אם האדם היה באמת מבין איך אינדיבידואלים מתפקדים בצורה הטובה ביותר – הצרכים שלהם, השאיפות שלהם והמקור לכישלונות שלהם – האדם היה כמובן מבין איך קבוצות של אינדיבידואלים מתפקדות בצורה הטובה ביותר. מעמדה זו ל. רון האברד פנה לטפל בבעיות של איך אנחנו משתפים פעולהזה עם זה – לא עם גימיקים אדמיניסטרטיביים או צווים סמכותיים, אלא מתוך הסתכלות רבת חמלה על קבוצה כעל אינדיבידואלים שמאוחדים במטרה משותפת.

בסך הכול, מר האברד העביר יותר משלושה עשורים בפיתוח קווי המדיניות האדמיניסטרטיביים שארגוני סיינטולוגיה פועלים לפיהם. קווי מדיניות אלה נובעים מהחוקים הבסיסיים ששולטים בכל ההתנהגות האנושית, ולכן הם מהווים מאגר ידע שהוא חשוב לקבוצות באותה מידה שהכתבים שלו בנושא דיאנטיקה וסיינטולוגיה חשובים לשיקום הרוח של האדם היחיד. אכן, עד להופעתן של דיאנטיקה וסיינטולוגיה, איש לא ידע מהם העקרונות שגורמים לקבוצה להצליח כמו שהם לא ידעו מהם עקרונותיו של המיינד האנושי.