בדיוק כפי שאי אפשר להתייחס לל. רון האברד האדם מבלי להתייחס לל. רון האברד האומן, כך גם אי אפשר להביע הערכה לתרומתו האומנותית מבלי להביע הערכה לכתביו הפילוסופיים בנושא. למרות שהערותיו המוקדמות בנושא הן מ-1943, ניתן למצוא את ההתייחסות הראשונית שלו לאומנויות במובן הפילוסופי בכתביו מ-1951. בקצרה, הוא העלה תיאוריה שבמקום כלשהו מעל למחשבת היומיום, היה קיים מה שהוא כינה המיינד האסתטי, שהיה הרמה של פעילות מחשבתית ש-"עוסקת בתחום המעורפל של אומנות ויצירה". כך או כך, הוא הכריז "עד שמישהו יוכל להגדיר מהי אומנות, לא נראה שהעולם ייעשה מודע יותר לאומנות".

בתור תקדים, הוא ציטט את העבודה של פרנסיס בייקון, שבדרך כלל נחשב לראשון שפיתח את רעיון הקודיפיקציה, כלומר שניתן לארגן כל נושא בצורה שיטתית על פי הכללים שלו. ולפי קו המחשבה הזה הוא ניגש לטפל באומנות בכללותה.

התיעוד הראשון של תגליותיו שראה אור, פורסם ב-30 באוגוסט 1965. כהערת מבוא, הוא הדגיש כי "מבין כל פעילויות האדם, האומנות היא זו שיש בה הכי פחות ארגון שיטתי והיא הפחות מובנת מכולם", בעוד שהשאלה משכבר הימים, "מהי אומנות?" מעולם לא זכתה למענה הולם. לאחר מכן, למרות שהוא תיאר את הערותיו כטיוטה ראשונית, הוא בכל זאת המשיך עם הבסיס של אותו ענף פעילות שאנחנו מכנים אומנות, והגדיר אותו בתור: "אומנות היא מילה שמסכמת את איכות התקשורת".

ועם אמירה זו בתור אבן היסוד הסמכותית, הוא המשיך בחודשים ובשנים שלאחר מכן לארגן את כל הנושא, לרבות התיאור של פרזנטציה אומנותית, אינטגרציה אומנותית, מסר, מקצב, צבע, ציוד וכל דבר שנמצא בספר 'אומנות' של ל. רון האברד. 

היום, עבודה זו הפכה לטקסט המשפיע ביותר מסוגו, כשאלפי מקצוענים מנוסים מסתמכים עליו בדרך קבע ואלפים נוספים משתמשים בנתונים שבו כדי לקדם את הקריירה שלהם. הטקסט הפך גם לבסיס של 'קורס האומנות הבסיסית של האברד', שמיועד לעזור לתלמידים ביישום של עקרונות היסוד שבו, ובאותה מידה משתמשים בו בסדנאות הכתיבה של ל. רון האברד עבור אלה שהגיעו לגמר והזוכים בתחרות סופרי העתיד.