סרט הצופים של ל. רון האברד, שמציג עשרים ואחד תגי מצוינות בהם הוא זכה בפרק זמן של תשעים יום.

ארגון הצופים האמריקאי היה בשיאו כשמר האברד לבש לראשונה את העניבה, את מדי החאקי ואת כובע המצחייה של מונטנה ב-1923 עם גדוד 31 של משמר הנשר השחור בטקומה, וושינגטון. בנוסף למיומנויות המסורתיות של הישרדות באיזורים נידחים וידע על היער, הוא זכה עד מהרה באותות הצטיינות עבור כיבוי שריפות, נגרות, בטיחות באיזורי חוף וניווט.

אף על פי כן, הוא כותב "קרוב לוודאי שלמדתי הכי הרבה בצופים בוושינגטון די-סי", לשם הוא הגיע בשלהי 1923, עם ההצבה של אביו במחלקת הצי. אם התנתקות ממשמר הנשר השחור היתה כואבת, הוא לא היה יכול להיות יותר מאושר מאשר בגדוד החדש שלו, גדוד 10, ובמיוחד הגדיל את הערכתו -ל"עובדי מדינה רבים ... שלימדו אותם בקפידה על העבודה שצריך לעשות כדי לזכות באותות הצטיינות".

למרות מילים אלה, אותות ההצטיינות של הצופים לא נמסרו כלאחר יד. ביניהם נכלל המבחן המפרך לקבלת אות הבריאות האישית, המבחן הקשה של מבחן הצלת החיים במים כמעט קפואים ומבחנים רבים נוספים של אומץ ומיומנות מול בוחנים חסרי פשרות.

אבל ההתמדה משתלמת, ובאביב 1924, מר האברד לא רק זכה בעשרים ואחד אותות הצטיינות מרשימים, אלא הוביל את גדוד 10 שלו לניצחון בתחרות לקידום הצופים במימון העיתון וושינגטון פוסט. לאות הוקרה, הוא היה אחד מארבעה בני נוער בוושינגטון שייצגו את ארגון הצופים בחגיגה הנשיאותית של שבוע הצופים הלאומי. זה היה כבוד לא מבוטל, במיוחד לאור העניין העז של קלווין קוליג' בארגון הצופים.

עם זאת, הווידוע האמיתי הגיע בדיוק חמש שנים מאוחר יותר, כאשר שבועיים אחרי יום הולדתו ה-13, ל. רון האברד קיבל את התואר של צופה הנשר הצעיר ביותר בארה"ב. זה היה הישג שלא נשכח זמן רב. (אחרי הכול, רק כשלושת אלפים בנים השיגו את סטאטוס 'צופה הנשר' שלהם באותה שנה.) בנוסף לכך, ובדיוק כפי שמייסד הצופים רוברט באדן-פאוול התכוון, מר האברד ייחס מאוחר יותר לא פחות מאשר את ההכשרה שהוא קיבל בארגון הצופים לפקטור שגרם לו לעבור בבטחה את מלחמת-העולם השנייה.